פסק-דין בתיק ת"ק 005188/05

התובע הגיש תביעתו נגד מספר נתבעים, בהם המבטחת של הרכב שבבעלות הנתבעת 2, אשר היה נהוג בעת התאונה על ידי הנתבעת 3, היא הגב' הלמן רונית (להלן: "הנהגת") וזאת בגין נזקי תאונה שהתרחשה ביום 26.6.04 בסמוך לשעה 22:00, ברח' דניאל מוריץ ברמת אביב, תל-אביב.

על פי טענות התובע בכתב תביעתו ובעדותו בפניי, נסע הוא ברחוב הנ"ל מכיוון צפון לדרום, כאשר מצד ימין לנתיב נסיעתו חנו כלי רכב. בעת נהיגתו, כאמור לעיל, הבחין הוא ברכב בו נהגה הנהגת כשהיא נוסעת בנתיב הנגדי לכיוון נסיעתו. התובע הבחין, לטענתו, כי הנהגת מתקרבת לעברו כשהיא סוטה מנתיב נסיעתה ונושקת לנתיב נסיעתו. התובע עצר רכבו בעצירה מוחלטת על מנת למנוע מפגש בין שני הרכבים, אלא, שהנהגת המשיכה בנסיעתה ופגעה ברכבו עם הפגוש הקדמי-שמאלי ועם המראה הצדדית שמאלית של רכבה (להלן: "התאונה"). הנהגת לא עצרה את רכבה, אלא המשיכה בנסיעה ורק משעצרה בשל תמרור עצור בפינת הרחובות מוריץ-טאגור, השיגה התובע, פנה אליה והשניים נסעו ברכביהם לפינת רחובות פינחובסקי לבדיקת הנזקים ולהחלפת פרטים. לטענתו של התובע, הנהגת הייתה נסערת עת פגש בה ואמרה לו שהיא מצטערת.

גרסת הנתבעת הינה היפוכה של גרסת התובע, ולפיה התובע הוא זה שסטה עם מכוניתו לנתיב הנגדי בו נסעה הנהגת וכתוצאה מכך נוצר "מפגש" בין שתי המראות של שני הרכבים מצד שמאל של הרכבים. המראות התקפלו, לטענתה, אך לא נגרם כל נזק עקב מפגש מראות זה.

הנהגת מכחישה כי הנזקים שנגרמו ברכב התובע מקורם בפגיעתה עם הפגוש הקדמי-שמאלי של רכבה ועם מראה צדדית-שמאלית שלה, כפי שאלה נחזו בצילומים שצורפו לכתב התביעה.

על פי הצילומים שצורפו, נצפים שני מוקדים עיקריים של נזק ברכב התובע. ראש נזק אחד מצוי בשריטה בדופן שמאל של רכב התובע, כאשר הוא טוען שהנזק נגרם משפשוף המראה השמאלית של רכב הנהגת. נזק אחר נצפה בחלק שמאלי-תחתון של רכב התובע, ולפי טענתו, נגרם עקב שפשוף הפגוש הקדמי של רכב הנהגת. יצוין, כי שני מוקדים אלה מצויים בגבהים שונים ומתאימים לפגיעת מראה ופגוש, המצויים אף הם בגבהים שונים ברכב הנהגת.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, נחה דעתי כי דין תביעתו של התובע להתקבל, וכי האחריות לתאונה ולנזק שנגרם לרכב התובע בעקבותיה רובצת לפתחה של הנהגת.

שוכנעתי מכנות דבריו של התובע ומדרך הצגתו את האירוע והנסיבות הנלוות לו כשם שלא נתתי אמון בגרסת הנהגת בנסיבות קרות התאונה.

הנהגת מציינת כי היה "מפגש מראות" בין שני הרכבים, אך בכל זאת לא טרחה לעצור את רכבה בצד הדרך ולברר מה קרה, אלא המשיכה בנסיעתה כאילו לא ארע דבר. רק עובדת הימצאות תמרור עצור בכיוון נסיעתה, גרם לה לעצור את הרכב, שאז השיגה התובע והפנה את תשומת ליבה לתאונה וביקש ממנו לסור עימו לרחוב צדדי על מנת להראות את הנזקים ולהחליף פרטים.

כאמור, התובע עשה עלי רושם אמין ואין בעיני כל רבותא שרק מקץ חודש ושבוע לערך פנה לתקן את מכוניתו הפגועה. התובע הסביר זאת בעדותו, כיוון שהתנהל משא ומתן עם נציגי חברת הביטוח של הנהגת.

בסופו של דבר הגעתי למסקנה כי התובע הוכיח את נסיבות קרות התאונה והאחריות לה מצד הנהגת ועמד בנטל המוטל עליו.

באשר לנזק שנגרם לרכב התובע, גם כאן אני סבור שהוכח, לטעמי, כי הנזק שמפורט בחוות דעתו של השמאי נגרם ישירות כתוצאה מהתאונה.

לפיכך ולאור האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סכום של 3,964 ש"ח (סך זה מורכב מנזק על פי דו"ח שמאי, שכ"ט שמאי, ירידת ערך בסך 600 ש"ח וזאת לאור טיב הנזק וכן הוצאות כלליות בסך 300 ש"ח). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 29.5.05 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעים בתשלום הוצאות משפט לתובעים בסך של 350 ש"ח. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

הגשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מהיום.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום י"ט בתמוז, תשס"ה (26 ביולי 2005) בהעדר הצדדים.

                                                                                שופט: שרעבי אריה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: